בצלאל פישר אנשי הפלמ"ח באו להגן עלינו.
בצלאל (צאליק) נולד ב-12.12.1938 ליעקב ורוזה פישר בעיירה פיאטרה ניאמץ שברומניה. בצלאל מספר שעקב היותו ילד קטן בזמן המלחמה זכרונותיו מועטים, למעשה הזיכרון הראשון אשר.
ממש חקוק עבורו היה בשנת 1945 ממש לפני סוף המלחמה, כאשר הוא ומשפחתו כבר עברו שני מקומות מסתור ושהו במקום המסתור השלישי שלהם, בצלאל לא זוכר את המיקום המדויק אבל הוא מציין כי מקום זה היה בהונגריה.
"הבית היה ממוקם מול גבעה וקרוב לנהר" הוא מציין.
בצלאל מוסיף כי בשלב זה של המלחמה, הרוסים כבר כמעט והכניעו את הנאצים, מה שמאוד היקשה על הנאצים בשילוח היהודים למחנות ההשמדה, אך עדיין הסכנה הייתה מאוד מוחשית בעיקר אל מול הפשיסטים הרומנים שעזרו לגרמנים, והלשינו על משפחות יהודיות.
"אני זוכר את אותו הלילה" הוא מציין, "ירו עלינו פצצת מרגמה מהגבעה שהייתה מול הבית שלנו, היינו שלוש משפחות במקום המסתור, במהלך ההפצצה השכנה נהרגה במקום ובן דודי, שהיה בן 17 וחצי נפגע מרסיסים ברגליו.
באותו לילה אבי הבין ששוב עלינו לעזוב, והפעם לחלוטין, הוא הסביר לנו ואמר שאם לא נברח עד מחר ישנה סבירות מאוד גבוהה שתהיה עוד הפצצה ובה יהרגו אותנו, אספנו קצת כסף וזהב, בגדים ומה שהיה לנו מבחינת האוכל והתחלנו לברוח, ידענו שאנו רוצים להגיע לאוסטריה, שם שמענו שישנו מחנה פליטים גדול, אני חושב שאחד הדברים שמאוד עזרו לנו בבריחה היה שאבי ידע קצת הונגרית מכיוון ששירת בצבא הטרנסילבני, וכך באמת הצלחנו להתקדם לכיוון הגבול ההונגרי, היינו 14 אנשים, כשהגענו לגבול שיחדנו את השומרים עם הכסף שנשאר לנו והם נתנו לנו לעבור את הגבול, הגענו לעיר גדולה שנקראת דברצן ושמה כבר היו הג'וינט האמריקאי, הם היו אדיבים טיפלו בנו ודאגו לנו לאוכל ושמיכות, היינו שם בערך שבועיים ולאחר מכן המשכנו להתקדם והגענו לבודפשט, גם בבודפשט שהינו רק שבועיים והמשכנו במסענו כאשר התחנה הבאה הייתה אוסטריה, שם היה מחנה הפליטים הגדול.
למרות שכבר הייתי בן 7 וחצי, במשך כל המסע אבי נשא אותי על הגב, הסיבה הייתה שבאותה שנה החורף היה מאוד קשה, השלג פשוט הגיע עד הברכיים, לא יכולתי ללכת בכוחות עצמי.
כאשר הגענו לגבול האוסטרי חיכו לנו משאיות, על המשאיות היו אנשי ההגנה שבאו לשמור עלינו, הופתעתי לראות שהם היו עם נשק, בפעם הראשונה הרגשתי קצת בטוח כשעליתי למשאית, לאחר נסיעה לא ארוכה הגענו למחנה הפליטים 'לינץ' ליד וינה, זה היה מחנה ענק, שם כבר שהינו תקופה ממושכת, כשנה וחצי למיטב זכרוני".
בצלאל מספר כי לאחר שנה הגיעו שליחים מקנדה שרצו לקחת בעלי מקצוע, "אבי הסכים תחילה ללכת עימם, אך יום לפני שהיינו צריכים לטוס אבי חשב על כך שוב והרגיש כי זה לא הצעד הנכון עבורנו, "הרגע ברחנו מהגרמנים שרצו להרוג אותנו, שוב רוצים לקחת לארץ לא שלנו? אנחנו נוסעים לפלשתינה"! הוא אמר. וכך אבי לקח את הניירות וכרטיסי הטיסה, קרע אותם והודיע לשליחים מקנדה שהעסקה מבוטלת ואנחנו לא מצטרפים לטיסה לקנדה, חיכינו עוד זמן מה ולאחריו העבירו אותנו לאיטליה, שם חיכינו עד שפתחו את שערי ארץ ישראל- ארץ הקודש, מסענו הסתיים כשהאוניות שיצאו מנמלה של נאפולי, איטליה הגיעו לנמל חיפה, זו הייתה הרגשה מופלאה!" .
בצלאל מציין כי חלק מתהליך ההגעה לארץ היה שינוי שמו, שמו המקורי היה צאליק, הוריו הסבירו לו שהשם צאליק הוא שם גלותי, הוריו השאירו את האותיות צ,ל מהשם והפכו אותו לבצלאל.
בצלאל ומשפחתו התיישבו בתחילה בעיר נתניה, אך זה היה לתקופה קצרה בלבד, זמן קצר לאחר מכן העיר עכו נכבשה, ומשפחתו הייתה מבין 30 המשפחות היהודיות הראשונות שהגיעו וישבו את העיר מחדש.
בצלאל עצמו הצטרף לעליית הנוער, ולאחר מכן הצטרף לפלמ"ח והיה שותף לחזון הציוני של כיבוש ויישוב ארץ האבות.
