אשר אנגל גורש בשנת 1941 כילד בן שלוש עם משפחתו מצ'רנוביץ (Czernowitz) שברומניה דאז למוגילב(Mogilev) . בשנת 1960 היגר לישראל. בראיון הוא מספר על משפחתו, הגירוש וחוויותיו במחנה, שם הסתתר כדי להימנע מהפרדה מהוריו וכיצד כלב הציל את חייו. הוא מספר כיצד עיבד את חוויותיו לאחר המלחמה וכיצד בא לספר את סיפורו.

וארן גדעון נמלט לניו יורק ב-1939 בילדותו עם הוריו, אחותו וסבו מפילינגן  (Villingen)שבדרום מערב גרמניה. משפחת גדעון ניהלה מפעל לסבון בהורב-אם-נקר  (Horb a.N.)במשך כמה דורות. בראיון הוא מדווח על חיי משפחתו בגרמניה, תוכניות ההגירה, הימים הראשונים הקשים בארה"ב, געגועים הביתה של אמו וחוויותיו עם אנטישמיות.

מרים הראל נולדה בלודז' (Łódź) בשנת 1924 למשפחה חרדית. היא גורשה עם משפחתה תחילה לגטו לודז' ואחר כך לאושוויץ וברגן בלזן. לאחר המלחמה נסעה לאיטליה ומשם לישראל. בראיון היא מספרת על ילדותה, הרדיפות, כיצד טיפלה ביתומים בגטו וכיצד מצאה את התנועה הציונית, על סולידריות, הישרדות ואהבתה לשפה, ליהדות ולמשפחתה.

יצחק הירש נולד ב-1930 בטארגו מורש  (Târgu Mures)שהייתה אז רומניה. הוא גורש לאושוויץ עם הוריו ואחותו. לפני ששוחרר על ידי חיילים אמריקאים, הוא שרד ארבעה מחנות וכמה שנקראו 'צעדות מוות'. היום הוא חי בישראל. בראיון הוא מספר על ילדותו, הרדיפה והגירוש, חיי היומיום באושוויץ, אסטרטגיות ההישרדות של האסירים וכיצד מצא שוב את אביו לאחר השואה.

פאבל הופמן נולד בפראג ב-1939 וגורש לטרזיינשטט בגיל ארבע. כאחד מבני משפחתו הבודדים, הוא שרד בזכות שילוח (טרנספורט) מיוחד לשוויץ וגדל אצל דודתו בסלובקיה. ב-1969 הגיע לרויטלינגן  (Reutlingen) שבדרום מערב גרמניה. בראיון הוא מספר על ילדותו, על תקופתו בטרזיינשטאט ועל הטרנספורט לשוויץ, על מחקרו על גורל קרוביו, על מחויבותו למאבק באנטישמיות ועל יחסיו עם ישראל.

פרדי קאהן נולד ב-1947 כבן לשני ניצולי מחנות ריכוז. הוא גדל בבייסינגן (Baisingen) שבדרום מערב גרמניה, שם התגוררה משפחת אביו במשך דורות לפני שגורשו ונרצחו על ידי הנאצים. בניגוד לרצונו של אביו להשתלט על עסקי הבקר יום אחד, הוא למד רפואה ועד היום הוא עובד כרופא בנגולד(Nagold) . בראיון מספר פרדי קאהן על ילדותו עם הורים בסימן השואה, יחסו ליהדות ולאנטישמיות.

תמי לביא גדלה בזמן המלחמה בבית יתומים נוצרי בלודז'  (Łódź)עד שנאספה ב-1949 על ידי אישה שעלתה איתה לישראל. רק מאוחר יותר היא גילתה שזו לא אמה היולדת. בראיון היא מספרת על ילדותה בישראל עם אמא קפדנית שצולקת מהשואה, על תקופתה בקיבוץ ובצבא, וכיצד מצאה את משפחתה תוך כדי חקירת ההיסטוריה שלה בתור "ילדה נזירית".

אלדה מושלי נולדה בשנת 1927 בעיר הנמל האיטלקית ליבורנו(Livorno) . היא מתארת את ילדותה במשפחה עשירה של עורכי דין. כילדה היא נהנתה מחופש רב ועודדה בנדיבות בכל כישרונותיה. העולם האידיאלי הזה נהרס על ידי הפאשיזם האיטלקי המתהווה. המשפחה סולקה מהווילה ואולצה להסתתר. אלדה מושלי מתארת גם כיצד פגשה את בעלה, שהתגייס לצבא הבריטי בארץ ישראל והגיע לאיטליה כחייל.

את סיפורה משלים בנה דוד, שמפרש את סיפור חייה של אמו מנקודת מבטו.

צבי שלמוביץ' נולד ב-1942 בבלגיה הכבושה. עקב איום הגירוש, המשפחה הסתתרה וצבי אומץ בסיוע המחתרת הבלגית. אמו נרצחה באושוויץ, אביו שרד בטראומה. צבי גדל "כנסיך קטן" עם זוג עשיר. האב החזיר את צבי למשפחתו החדשה והם היגרו לבוליביה, בשנת 1971 עלה צבי לישראל עם אשתו הבוליביאנית. בראיון הוא מספר על ילדותו, שתי משפחותיו וזכויות האדם.